<h1>הרוקח סימן רפ"ג</h1>
<h2>דף קיד.</h2>
סדר הפסח כשבאין מב"ה שוטפין את הכוסות דאמרינן במס' שבת בפרק המוציא יין (ד' ע"ו) כדי מזיגת כוס יפה של ברכה ובמסכת ברכות בפ' ג' שאכלו כוס של ברכה צריך הדחה ושטיפה מבפנים ומבחוץ ויושבין על השלחן דתנן אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ומוזגין את היין דתנן לא יפחתו לו מד' כוסות של יין לכך אין מקדשין לילות ראשונות של פסח בב"ה כי כל א' יש לו יין בתוך ביתו. כוס ראשון מברך על היין פרי הגפן ואשר בחר בנו ושהחיינו כבית הילל יין ואח"כ על היום ואם הוא שבת יאמר ויכלו י"ק וזמן ואם מו"ש יאמר יקנה"ז. ירושלמי בפ' ע"פ אפי' יחיד כי מקדש לחודי' צ"ל אשר בחר בנו בלשון רבים דאמר מר לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל. שני תבשילין זכר לחגיג' ולפסח ואית דאמרי זכר למשה ולאהרן. ושותין בהסבת שמאל וקיימא לן בפ' ע"פ (דף ק"ח) כל ד' כוסות בעינן הסיבה הסיבת שמאל הסיבה ימין או פרקדן לא שמיה הסיבה. הכוס צריך שיהא בו יין רביעית הלוג הוא ביצה ומחצה כדמשמע בפ' בכל מערבין ובפ' ג' מינין (דף ל"ח) בנזיר. שתה ד' כוסות ביחד לא יצא. אמר ר"י בן לוי נשים חייבות בד' כוסות שאף הן היו באותו הנס. אשה אצל בעלה אינה צריכה הסיבה ואם אשה חשובה שאין הבעל מקפיד עליה צריכה הסיבה בן אצל אביו צריך הסיבה תלמיד אצל רבו א"צ ואם רק מלמדו אומנות צריך. אם אין לו יין יביא ענבים יבשים וישרם במים ויקדש ואם אין לו כלל יעשה הלכות הפסח על הסדר. וא"מ שעשה ניסים שהרי יברך ברוך אתה אשר גאלנו זהו כמו שעשה ניסים. אם אין לו כי אם רביעית הלוג יין יקח ג' רביעיות מים ויערב עם היין ויהיו ד' רביעיות. ומדאמר בפ' ג' מינין בנזיר (דף ל"ח) חמשה סומקנא וחד ד' כוסות של פסח ש"מ מצוה באדום כר' יהודה ואם הלבן משובח מן האדום יקח לבן כדאמר בפ' המוכר את הספינה יין אדום היו מנסכין בפ' לולב וערבה (דף מ"ח) אלא שהיו מושחרין. ירושלמי דשקלים יוצאין ביין מבושל ובקונדיטון. כוס "ישועות בגי' "רביעית יין לכוס "ישועות אשא בגי' שמגבי"הים הכוס מן השולחן טפח א'. ד' כוסות כנגד ד' גאולות בירושלמי והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי וכנגד ד' כוסות פורעניות שעתיד להשקות העכו"ם וד' כוסות של נחמה לישראל וד' כוסות בשר המשקים. בתו' שתאן בפוסקין לא יצא פי' שפסק שעה גדולה ביניהם. כשמזגו לו את הכוס ובירך ושתה בהסיבת שמאל מברך אחריו על הגפן ועפ"ה.
ונוטל ידיו ומברך על נטילת ידים מפני שצריך לטבול במשקה ולוקח כרפס הוא אפיא או ירק אחר ומטביל ביין או בחרוסת ומברך בורא פרי האדמה ואוכל ונותן לכולם כדי שישאלו התינוקות למה אוכלים ירקות קודם אכילה וישיבו זכר תחלת השיעבוד לקושש קש לתבן ומברך אחר אכילת ירקות בורא נפשות רבות שהרי ההגדה פוסקת כדאמרינן בנטילה. ומה שאינו מברך על המרור פרי האדמה כמו שמברך על היין, מפני שאכילת מצה פוטרת ברכת פרי האדמה אבל על אכילת מרור שהיא חובה לא פטרה מצה ואם לא אכל מן הירק כזית א"צ לברך ברכה אחרונה. ויקח מצה ראשונה ויבצענה לשני' מפני שדרכו של עני לאכול בפרוסה וישים חציה תחת המפה על שם משארותם צרורות בשמלותם על שכמם וחציה בין השלמות בפ' כיצד מברכין (דף ל"ט) פרוסה בין השלמות מ"ט לחם עוני כתיב ומנהג להוציא הבשר והביצה שהם שני תבשילין מן הכלי ומגביהין הכלי שבו המצות והמרור ואומר עליו הא לחמא עניא עד בני חורין. אח"כ טוב להסיר הכלי שבו המצות מלפניו ולהניח על השלחן לצד אחר שישאל התינוק עדיין לא אכלנו למה סלקנו הכלי ואם ישאל פטור לומר מה נשתנה ואם ירצה יתחיל עבדים היינו לפרעה. בין כוס ראשון לכוס שני אם ירצה ישתה.
<h2>דף קטז.</h2>
וימזוג כוס שני ואינו שותה ואומר עליו מה נשתנה ויניח הכלי שבו המצות לפניו, לחם עוני שעוני' עליו דברים. מזגו לו כוס שני כאן הבן שואל או אשתו שואלת או הוא לעצמו. ופסיק רבא שיש לומר שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפי' פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים הלילה הזה מרור אבל גבי מצה אומר כולו מצה שאין אוכלין כי אם מצה. מה העדות אשר צוה ה' אלהינו אתכם כך הפסוק בואתחנן לא הוציא עצמו מן הכלל שאמר ה' אלהינו יעקב ובניו ירדו מצרים כך הפסוק ביהושע.
<h2>דף קטז:</h2>
למה אין אנו מברכין על ד' כוסות אקב"ו לשתות ד' כוסות כמו על נר חנוכה שהוא מדרבנן. וגם אין מברכין על ההלל לגמור את ההלל דאמרינן בערכין שחייב בב' לילות, אלא לפי שאינו עושה ביחד שכל הברכות דוקא כשעושין המצוה ביחד בלא הפסקה כמו מגילה אין קורין אותה סירוגין וכן ברכת התורה וכן תקיעת שופר אע"ג דאמר רבי יוחנן בשלהי מס' ר"ה (דף ל"ד) שמע תשע תקיעות ביום יצא מכל מקום עיקר מצותו יחד קשר"ק קש"ק קר"ק. אלא הלל שאין גומר יחד שפוסק בו סעודתו וד' כוסות צריך על כל אחד מצותו שאם שתאן בבת אחת לא יצא דאין ד' כוסות אין לברך עליה כלל. בפ' ב' דברכות ירושלמי אומר קרית שמע והלל ותפלה יחד אף בתקיעה כן ר' יסא בשם ר' יוחנן אומר אפילו שמען כל היום כולו יצא. קריאת שמע ומגילה אם פסק כדי לגמור כולה חוזר לראש. וכן בירושלמי בפ' הקורא את המגילה למפרע. וכן בברכות אין להפסיק כ"א טול בריך וכשתדקדק כל הברכות אין לברך עליהן כי אם כשצריך ביחד לעשות המצוה. ירושל' בריש כיצד מברכין מניין שכל המצות טעונות ברכה ר' בא בר כהנא בשם ר' אלעזר ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה מקיש המצות לתורה מה תורה טעונה ברכה אף מצוה טעונה ברכה. והא דאמר רביעי גומר עליו את ההלל ואומר ברכת השיר וא' רב יהודה יהללוך ולפי שר' יוחנן אמ' נשמת כל חי על כן אחר קריאת הלל אומר נשמת כל חי וכן נכון לעשות. זה יסוד רבינו מדנפירא בר אברהם. בליל פסח צריך לברך תחלה על קריאת ההלל והכי אית' במס' סופרים [פ' כ' ה"ט] כי בשני לילות של פסח גומרין את הלל וצריך לברך עליהן ולקרותן בנעימה דתני ר' שמעון בן יהוצדק י"ח ימים שגומר בהם היחיד את ההלל ובגולה כ"א יום ושני לילות ומצוה לקרות את ההלל בשני לילות של גליות ולברך עליהן בנעימה לקיים מה שנא' ונרוממה שמו יחדו וכשהוא קורא אותו בביתו אין צריך לברך שכבר בירך ברבים לפי שהיו נוהגים לקרות ברבים בבית הכנסת. וגם לבסוף לאחר סעודה כשהוא מתחיל לא לנו צריך כמו כן לחזור ולברך וכן משמע בירושלמי פ"ק דברכות כל הברכות כולן פותחים בהן בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחברתה כגון של ק"ש ותפלה, מתיב ר' ירמיה הרי גאולה פירוש בליל פסח דמתחיל ברוך אשר גאלנו ואע"ג דסמוכה לחברתה לברכה דקריאת הלל, ומשני שנייה היא דאמר רבי יוחנן אם שמעה בבית הכנסת יצא, התיב ר' אלעזר בר' יוסי והרי סופה פי' לאחר סעודה שאינה פותחת בברוך וחותמת בברוך ולא לסומכה שהרי הפסיקה סעודה, אמר ליה שתים הוי אחת להבא ואחת לשעבר פי' שתי פעמים מברך על קריאת הלל אחת לשעבר לפני הסעודה ואחת להבא לאחר סעודה. משמע דצריך לברך על קריאת הלל לאחר הסעודה. ובה"ג כ' אין מברכין בלילי פסח לגמור את ההלל שחולקין אותו באמצע דהכי סדר ר"ב צמח גאון, וכן במחזורים דרב עמרם בסדר הפסח ולגמור את ההלל אין מברכין בלילי פסח שחולקין אותו באמצע סעודה ששנינו הרביעי גומר עליו את ההלל. ועוד פריך בירושלמי והרי הבדלה דסמוכות ופותחות בברוך והיה להם לחתום בברוך ולא לפתוח, שנייה היא ר' הוה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס, הרי נברך פירוש שאומר נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו וברוך הוא וברוך שמו דברכה אחת באפי נפשיה היא כדאמר פ"ג שאכלו ומדאמר שלש וארבע קסבר עד נברך ואפילו הכי מתחיל ברכת הזן בברוך אע"ג דסמוכה לה, ומשני שנייה שאם היו שנים יושבין ואוכלין שאין שנים אומר נברך, הרי הזן את הכל כגון אחד שהתחיל לשנים שילך לו המתחיל והכי אמר בירושלמי בפ"ג שאכלו ג' שאכלו כאחת ובקש אחד מהן לילך דבי רב אמרי יברך ברכה ראשונ' וילך לו, איזוהי, דבי רב אמר ברכת זימון ר' ירמיה אומר זו הזן וכן משמע ומדאמר רביעי לאזמוני ברכת זימון וברוכי לחודיה מזמין ומברך את הזן דאיתמר עד היכן ברכת הזן רב חסדא אמר עד נברך רב ששת אמר עד הזן והלכתא כרב ששת עד הזן. ועוד פריך בירושלמי והרי הטוב והמטיב פירוש דסמוכה ופותחת בברוך, שנייה היא ביבנה תיקנוה. הרי קידוש פירוש דסמוכה לבורא פרי הגפן ופותחין בברוך, שנייה היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום ונמשך הסעודה עד שקדש עליו היום אינו אומר בורא פרי הגפן. ועוד יש בה"ג היכא דיתבי ג' למיכל וקא מיבעי חד מינייהו למיפק פסקין סעודתן ומזמין עליה עד הזן וגומר מיהו ברבים כוליה ונפיק וחוזרין הן ואוכלין וגומרין סעודתן ומברכין תרוייהו סדר ברבים כהלכה. עד כאן לשונו. ועל קריאת הלל שבלילי פסחים פירשו הגאונים שאין מברכין עליו בתחלתו לפי שמפסיקין בו ואוכל סעודתו ואינו אלא כקורא בעלמא רב צמח גאון זצ"ל לפי שמפסיקין בו בסעודה רב האי גאון זכרונו לברכה פירש שאינו אלא כקורא בתורה. אבל במסכת סופרים כתיב דבשני לילות של פסח גומרין את ההלל, אבל בפ' ב' דערכין (דף י') לא חשיב להו. ועוד כתב שם וצריך לברך עליהן ולקרותן בנעימה דתני רבי שמעון וכו', לפי הענין היה נראה שהיה לנו לברך ולגמור את הלל בתחילתו. ובירושלמי דפרק קמ' כל הברכות פותחין בברוך אם היתה ברכה הסמוכה לחבירתה כגון קרית שמע ותפלה אין פותחין בברוך התיב רבי ירמיה הרי גאולה שנייה היא דאמר רבי יוחנן אי שמע בבית הכנסת יצא מתיב ר' אלעזר בר' יוסי קמי רבי יוסי והא סופה אמר להם שתים הן אחת להבא ואחת לשעבר, ופיר' מורי ה"ר יהודה בר' יצחק זצ"ל דכך פי' הרי גאולה כלומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו וכו' דאמ' ברכה סמוכה לחבירתה א"כ ברך על קריאת הלל תחלה על זה מתרץ שאם שמע בבית הכנסת יצא ואינו מברך עליו אז תחילה בביתו משמע הא לא אמרו אז בבית הכנסת יש מברך עליו לפניו בביתו, ושוב חזר מורי רבי יהודה ופירש בירושלמי דהתם לא דיבר אלא במקום שאינו מפסיק בסעודה כגון אדם שעשה סדר בבית אחר ולכך יש לברך אבל אנו שמפסיקין אותו בסעודה ולשתות הכוסות אין לברך עליו.
פסח שהיו אבותינו אין להגביה הבשר שהיה נראה כמקדש קדשים בחוץ אמר רבא מצה זו צריך להגביה מרור זה צריך להגביה, ומסיים גאל ישראל אמר רבא קריאת שמע והלילא גאל ישראל. מה שאין מברכין בלילי פסח אקב"ו לגמור את ההלל לפי שאין גומרה ביחד אלא קורא בצאת ישראל עיקר הנס דמצרים ומברך אשר גאלנו. לאחר שסיים גאל ישראל מברך פרי הגפן ושותין בהסיבת שמאל.
ונוטלין ידיהם ומברכין על נטילת ידים מפני שצריך לטבל טיבול שני במרור, אבל על אכילת מצה שהוא יוצא בכזית א"צ נטילה דעל פחות מכביצה א"צ נטילה כדאמרי' בסוכה ובברכות נמצא מה שנוטל עבור הטיבול ואח"כ אוכל כל צורכו, ולפי שאמרו ההגדה והסיחו דעתם מנטילה ראשונה צריכין נטילה. ויקח שתי המצות השלימו' והפרוסה ביניהם ויבצע המוציא על מצה (השניה) [הראשונה] השלימ' ואינו אוכל עדיין ויברך על אכילת מצה על המצה הבצועה שבין המצות ואוכל מזה ומזה כזית ויאכלו כולם כזית מצה בהסיבה, כשעושה המוציא אוחז בידו ב' המצות שחייב לבצוע בשבתות ובימים טובים על ב' ככרות שלימות לקטו לחם משנה כתיב ובצע חדא כדאמרי' בפ' כיצד מברכין ובמס' שבת בפ' כל כתבי (דף קי"ז), ומה שמברך על הבצועה על אכילת מצה מפני שדרכו של עני בפרוסה ובפ' כיצד מברכין אמר רב פפא הכל מודים בפסח שמניחין פרוסה בתוך שלימה ובוצע, ומה שאינו אוכל כשמברך המוציא לפי שצריך לברך על אכילת מצה ולאחר שימלא כריסו היאך חוזר ויברך כדאמרינן גבי מרור.
מצה. קיימא לן בפסחים בפרק האשה (דף צ"א) אמר ר"א נשים חייבות באכילת מצה. וקיימא לן מצה צריכה הסיבה ואפי' עני שבישראל כדאמר בפ' ערבי פסחים (דף ק"ח). בלע מצה יצא כרכה בסיב או בעלה אחר ובלעו לא יצא שלא נגע בגרונו. חולה או זקן שאינו יכול לאכול מצה כזית ישרה אותה ביין או במים קרים רק שלא נימוחה יצא, אבל בתבשיל חם או במים רותחים או חמים לא יצא דאמר בפ' כל שעה (מ"א ע"א) יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל דהלכה כר"י וקיימא לן הרתיח ולבסוף אפה יצא אפה ולבסוף הרתיח לא יצא מעשה אילפס שאפה בתנור יצא. בפ' העור והרוטב המחה מצה וגמעה לא יצא. בלע מצה ומרור ידי מצה יצא ולא ידי מרור, אבל בלעיסה אסור דאמר (קט"ו ע"א) לא ליכול מצה ומרור בהדי הדדי דטעם מרור דמריר מבטל טעם מצה. בזבחים בפ' התערובת (דף ע"ח) עשה עיסה מחיטים ומאורז אע"ג דרובה אורז אם יש בו טעם מצה יצא. ובמנחות בפ' הקומץ רבה (דף כ"ג) תבלה בקצח בשומשמין בכל מיני תבלין כשרה היא הואיל ויש בה טעם מצה. בפ"א דחלה ירושלמי כשם שאין האיסורין מבטלין זה את זה כך אין המצות מבטלת זו את זו. בע"פ (קי"ד ע"ב) אכלו בלא מתכוין יצא לחצאין יצא ובלבד שלא ישהא בין אכילה לאכילה כדי אכילת פרס.
מרור יקח ומברך על אכילת מרור וטובל בחרוסת ואוכל כזית מרור בלא הסיבה ויתן לכל אחד ואחד כזית מרור. בפ' כל שעה (דף ל"ט) אלו ירקות שאדם יוצא ידי חובתו בפסח בחזרת לייטוגא הוא מרור בעולשין קרישפלא תמכתא אגרורן ובחרחבינא בסיב הדקל ודולייא מרריתא אמרפוי"ל, אבל מצוה בחזרת היא חסא דחזרת תנו ברישא ומפרש רבא ור' שמואל בר נחמני טעמא. יוצאין בה' מינין מרור עלין לחים ולא יבישין בקלחים בין לחים בין יבישין. אמר רבא בלע מרור יצא כרכו בסיב ובלעו לא יצא מרור אין צריך הסיבה. אמר רב פפא האי חסא צריך לשקעה בחרוסת משום קפא. אמר רב אשי לא לישהי איניש חזרת בחרוסת דאגב חולייה כח דתבלין מבטל מררותיה אכלו לחצאין יצא גבי מרור ש"מ דבעינן חזרת. ואחר כך יקח מצה השלישית וכורך מרור עמה ויאכל כזית מצה עם כזית מרור בלא טיבול ובלא ברכה ובלא הסיבה זכר כהלל על מצות ומרורים יאכלוהו ונותן לכל אחד כזית מצה וכזית מרור. ואחר כך אוכלין ושותין כל צרכן. ואם ישן בתוך הסעודה לא יאכל יותר כדאמר אביי לרבא והשיב נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו. מצה בחזרת טוב טוב ארוחת ירק ואהבה שם ארוחת בגימטריא חזרת.
ירושלמי למה נקרא שמו חרוסת זכר ללבנה שהיא מעשה חרסין ר' לוי אומר צריכה שתהא עבה זכר לטיט אית דאמרי צריכה שתהא רכה זכר לדם. תני איזה ברכת מצה מניח פרוסה על גבי שלימה ופורס מן הפרוסה ומברך המוציא וטמיש במילחא ולא אכיל עד דהוה מברך על ההיא אומצא דהמוציא מברך על אכילת מצה. זה אינה בכל ירושלמי דמברך המוציא על הפרוסה. לאחר גמר סעודתו יקח מצה שהניח תחת המפה הוא אפיקומן ויאכל כזית בהסיבה ויתן לכל אחד כזית שיאכלו בהסיבה. אין מפטירין אחר המצה אפיקומן. שכח ולא אכל אפיקומן ועשה סדרו יטול ידיו ויברך על האפיקומן המוציא ויאכל כזית בהסיבה או כביצה ויברך ברכת המזון ויסיים סדרו. ואם נאכל האפיקומן בסעודה יקח מצה אחרת ויאכל באחרונה כי מצה שלנו בחזקת שימור הוא. וצריך ליזהר שיאכל האפיקומן קודם חצות לילה כדאמר רבא אכל מצה אחר חצות לילה לר' אליעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו וסתם לן תנא כוותיה בפ' א' דברכות ובפרק איזהו מקומן (נ"ו ע"ב) ובשלהי ע"פ, ויש פוסקין כל הלילה דסתם לן גבי הילכתא ובפסיקתא בפ' הקורא את המגילה למפרע (דף כ') כל שמצותן כל הלילה כשר כל הלילה. וכשאוכל האפיקומן לא יהיה לו טורח דאמר בנזיר (דף כ"ג) אכל מצה לשם אכילת גסה עליו כ' ופושעים יכשלו בם ואם אכל ממש אכילה גסה לא יצא. ביבמות כיוצא בו לא יאמר כמה טורח פסח. בירושלמי רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת מה טורח זה. לאחר אכילת אפיקומן נוטל ידיו הם מים אחרונים בלא ברכה כדאמרינן בפ' כל הבשר (דף ק"ה) ואין נוטלין אלא בכלי.
<h2>דף קיז:</h2>
ומוזגין כוס שלישי ומברך ברכת המזון ומזכיר יעלה ויבא בורא פרי הגפן. שותין בהסיבה ומברך ברכה אחרונה. ומוזג כוס רביעי ומתחיל שפוך חמתך וגומר הלל ואומר ברכת השיר יהללוך כרב יהודה ור' יוחנן אומר נשמת כל חי. לאחר שמסיים הלל אומר הודו לה' עד הודו לאל השמים ואחר כך נשמת כל חי בפי במקהלות ומברך פרי הגפן ושותין בהסיבה ומברך ברכה אחרונה. ויש או' לאחר שגומרין את הלל יהללוך עד בתשבחות ומברך בורא פרי הגפן ושותין, ומוזגין כוס חמישי ואומר הלל הגדול הודו נשמת ופיוטים אחרים אז רוב נסים ואומץ גבורותיך פרי הגפן ושותין כוס חמישי בלא הסיבה.
